<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית שלישי שער חמישי</h1>
<h2>דף כ:</h2>
השער החמישי ולענין דם וכו'. אמר הכותב תמה אני איך מוסר כל היום כל רשותו לקולמוס, ואינו משגיח ולא מרגיש במה שכותב, והלא כבר ראה שהמחבר כתב אותה שבכריתות וכתב דאותה אינה אלא בדם ביצים ממש, כלומר עד שלא התחיל להתרקם, אבל משהתחיל להתרקם מין בשר הוא ואסור דבר תורה, ומשנמצא בחלמון לדעת הגאונים ז"ל, א"נ אפילו בחלבון בקשר וחוץ לקשר כדעת רש"י ז"ל, אנו חושבין אותו לריקום, והיינו דאסרינן לכולה ביצה ואמרינן דשדא תיכלה בכולה, דאי לא מאי שנא האי דאסרינן כולה ומאי שנא האי דלא אסרינן אלא הדם לחוד, והא האי והאי כהדדי נינהו ודרבנן בלחוד נינהו. וזה דבר פשוט לא יעלם (מכל) מכל מי שמשגיח בהלכה. וגם הוא כתב בזה דבר והפכו ולא הרגיש, שהרי כתב דההיא דכריתות אוציא דם ביצים, סתמא קאמר ואעפ"י שהוא סימן ריקום, אלמא אפילו יש בה ריקום דמה מותר דאורייתא, ואח"כ כתב כל זמן שלא ריקמה קורא אני בה דם ביצים, דאלמא הא ריקמה מין בשר הוא ואין אני קורא בה דם ביצים. וההפרש ששם בין סימן ריקום להתחלת ריקום איני יודעו ואיני מכירו. ומ"מ הראשונים כך הסכימו כדברי החבור. ובספר התרומה (סי' ל"ב) כתב ז"ל אוציא דם ביצים שאין מין בשר, זהו דאורייתא, אבל מדרבנן אסור, כדאיתא במתניתא דהתם, והיינו דם שעל הביצה כשאין כלל דם על הקשר, שאותו לא בא מחמת שנתחממה הביצה תחת התרנגולת, אלא מחמת שהביצה מוזרת, ולכך אינו אסור אלא מדרבנן, אבל דם שעל הקשר שסופו להיות אפרוח אסור דאורייתא, שהרי אותו הוא מין בשר. ע"כ.
עוד שם בענין חלבון וחלמון דתני אבוה דרבי אפטוריקי וכו'. אמר הכותב דברים מהופכין ותלה עצמו בהן בקושיא נהדפת כקש, ושלא ככל חכמי ישראל, הפך דברי כל הגאונים וכל חכמי ספרד והפך דברי רש"י ז"ל, ותלה אותן בשער. ואין משגיחין בהן כל עיקר. והעיקר כדברי הגאונים ז"ל שאמרו דכל חלמון אסור, או כדברי רש"י ז"ל דאפילו בחלבון אם נמצא בקשר, וכמו שנתבאר בחבור.
עוד שם שאל המחבר וכו'. אמר הכותב נשבע להמיר טוב ברע. ומי לא עדיף טעם המחבר שכתב שבדם ביצים החמירו לאוסרו כל שהוא בעין הואיל ויש בה דמים אסורים דבר תורה כמו שבארנו ע"כ, וזה הטעם יותר נכון וברור, כי מזה יצא לנו דין אמת אחר, דכיון שאין הכל אלא מחמת מראית העין, אם נתערב בדבר אחר אין אוסר תערובתו, דאין בו עכשיו משום מראית העין, וכמו שאמרו בדם שעל בין השינים מוצצו ואוכלו, ואילו לאותו טעם שכתב הוא אוסר תערובתו כשאר איסורין של דבריהם, ויהיה דם ביצים משונה משאר הדמים המותרין שנזכרו עמו במשנה. ועוד כי חזר על טעותו הראשונה שאמר דדם שנמצא אחלבון, או בקשר וחוץ לקשר, אינו אוסר דבר תורה אלא מדרבנן. וכבר גלינו טעותו בזה למעלה. ועוד טעה טעות אחר, כי המחבר לא שאל שאלתו על דם שנמצא במקום ריקום, אלא בשנמצא בשאר מקומות שבביצה שאמרו זורק את הדם, ועליו הקשה אמאי זורק ולמה אינו אוכלו, אבל אותו שבמקום ריקום מן הדין אסור ואפילו דבר תורה, דדם בשר הוא, וכמו שכתבנו.
